חברים אהובים , מעבירה את שכתבה נורית טבנקין , אחותי הלמוראנית ..עוד מכוכב האם , יחד הגענו לפלנטה בספינת האם..יחד לברוא את הפלנטה.. נורית משתפת בחוויות במסע ההתעלות הראשון שיצא מישראל אל הר השסטה … השנה נורית תצא אל ההר כמלווה ,כמדריכה את הקבוצה היוצאת.. ועל זה אומר הללויה!
"לכל מי שנסע,נוסע ויסע להר שסטה שהוא הר הבית שלי שלנו ברכות! כבר ימים רבים שאני רוצה לספר את הסיפור שלי עם ההר ויש לי קושי לתרגם ולדייק זאת,לכן אני דוחה חושבת שבפעם אחרת יהיו לי מילים יותר נכונות שיאמרו את הקשר המיוחד והאחד הזה! הימים עוברים עפים להם ברוח וגם אני… הבוקר הזה החלטתי להתמודד עם האתגר ולכתוב ואולי תחושו את האנרגיה שבין האותיות והמילים והשורות ואולי משום מקום תחושו דה זאוו כמיהה, געגוע והתרגשות ואפילו העיניים ינצנצו בנצנוץ הקסום של נשמתכם . אני כותבת לקהל גדול שאת רובו לא מכירה ויודעת מה שמביא אותי לכאורה לכתוב לעצמי לכן יש לי תעוזה ואומץ! על ההר שמעתי לראשונה מקריון מורי ורבי שלפני שנים רבות סיפר שבהר שאסטה יש חיים,יש עיר אור שחיה ונושמת את המימד החמישי ואני שלאורך הזמן עברתי חוויות עם קריון במימדים שונים,ידעתי שזה נכון הרגשתי בפנים את האמת והזכרון שנפתח ורצה עוד מידע ועוד אותות חיים של הבית. לאחר מספר שנים הגיעו הספרים של אורליה לואיס גונס ואז שתיתי אותם ונשמתי אותם וחייתי אותם וידעתי שאם פעם אהיה באמריקה אהיה בהר שסטה, החלום התגשם! הייתי בגופי הפיזי הזה בדרך להר כל הזמן התבוננתי בנוף וחיכיתי לו מן תחושה שכל רגע אני מתקרבת יותר ויותר ולא יכולה להתאפק, חייבת כבר לראות אותו לפגוש אותו לנשום אותו,פתאום הוא הפציע כמו שהשמש זורחת הלב נפתח והיה קשה להכיל את כל עוצמת היופי והאהבה הזו, הלב הוצף בהתרגשות ובשמחה ובעוצמה אדירה. חייתי שנים רבות בהרי ההימאליה שהם יפים מבחינה וויזואלית הייתי באלפים אני יודעת ומכירה מקומות יפים בעולם! כאן מדובר באנרגיה ומגנטיקה שעובדת אחרת על כל הגופים. הרגשתי שכל עץ ועץ מברך אותי בשלום מכיר אותי היטב כל סלע ורגב באדמה מביט אלי ואומר לי"ברוך שובך הביתה"! מין סגירת מעגל של אלפי שנות אור,חוויה רב מימדית כל רגע נזכרת בחלק אחר שלי שמצטרף לפזל גדול ומורחב שלי,סוג של התרחבות והתעצמות התחברות והתבהרות של עצמי בעצמי! התאהבתי בבריאה באלוהים ובי והכל היה שלם ומושלם! מה שנותר לי לומר ולא הפסקתי זה:"תודה תודה ושוב תודה" הרגשתי שכל החוויות המשמעותיות שעברתי עד הרגע הזה היו הבקרוב הרגשתי אור הייתי אור והייתי עם אלוהים ואלוהים היה איתי באחדות מלאה ואהבה אין סופית. כל כך התענגתי על התחושה הנפלאה הזו שרציתי להישאר שם לנצח! אז נזכרתי שיש לי תפקיד שיש לי שרות לעשות על פני הפלנטה שאני מחוייבת לעם ישראל לארץ ישראל להפיץ את האהבה הרבה והתקווה לשלום לשתופי פעולה בהרמוניה בין אלה לאלה באשר יהיו! להביא ריפוי ללב ולהדליק את האור בכל המקומות החשוכים. יהיו שיאמרו לי שחוויות רוחניות אפשר לעבור בכל מקום שהכל מקודד בתוכינו בתאינו בד.נ.א שיש מקומות עוצמתיים בארץ ובמקומות אחרים ולמה לנסוע עד הר שסטה? אז כולם צודקיםֱ ממש לא חייבים לנסוע לשום מקום ובאמת הכל בתוכינו! יחד עם זאת,בתור אחת שנסעה הרבה וחוותה הרבה,אני כן רוצה לספר לחברה שלא תגידו שלא אמרתי לכם "הר שסטה זה הר הבית שלי שלנו הוא תמיד פתוח לתקשורת באשר היא! נ.ב חוץ מזה הוא הר מאד פוטוגני!
נחתתי…..לזרעותיו של דרור ונשמתי חוללה את ריקוד האהבה….
וראיתי אתכן פורקות את מתנותיכן לבני משפחותיכן וראיתי את האהבה שליבכן אסף בהר מתערטלת בהתרגשות השיבה הביתה…ונזכרתי בחברותי/חברי למסע האור…. ופרקתי את מתנותי שלי בפני בן זוגי והשמעתי לו מוסיקה שמימית שהבאתי והוא מודט ומפנים….
ושבתי לתדר ההר כשהים הכחול נח לפני והקרן הזהובה לבנה נכנסת אל ביתי …ביוון
בישראל הקדושה וראשי סחרחר והחל לדבר אלי קול, מילים וזה התקבל:
כיתבי ילדתי, הינך אהובה, הינך שמורה, הינך הידע. הפיצי. שנים רבות חיכית לרגע זה, שנים המתנת לדעת יעודך, את אשר ידעת כבר מזמן וחסרת את הביטחון ….
מסעך להר שאסטה הביאך להסיר את המחסומים, היהלום שקיבלת לפני שנים שהוטמן בתוך ליבך, נפתח והחל לנוע בתדר חדש. הסיבוביות המערבלת את חושייך, סחרחורת, היא היא האהבה העמוקה לה חיכית. ריקדי את הזכרותיך, את הריקוד. את
האור החדש. את בת אטלנטיס, הכהנת הגדולה ששמרה על האור הגדול נושאת את הצפנים הראויים, ששמרת בחירוף נפש עד נפילת היבשת. את בחרת לעבור את הדרך
שעברת כדי לשמור על האור… את ועוד 36 כוהנות שחרפו נפשן מול החושך .. היזכרי!
את הובלת אותן במיסתרי המערות מסכנת את חייך וקוראת להן להמשיך במנוסה ..
לשמור על האור, לשמור על האור!! הנה ילדתי הגיעה הרגע שבו אינך צריכה יותר לברוח, שאינך צריכה יותר לפחוד. נקי את עברך! המחסומים הוסרו ואת הופכת למפיצת האור! סעי לארץ הקודש והציפי אותה באור החדש, הינך כמו לפיד רוטט שלעולם לא יכבה, הינך זהר האהבה, הינך השלום. את תגיעי לשם ותונחי. את תדעי לאן לפנות ומול מי לעבוד. את תצעדי בברור אל הגשמתך. עבודה רבה מחכה לך וכל מה שעברת עד כה היה הכנה וניקוי לקראת משימתך…שימרי אהובה על התדר, אל תתני לו ליפול. הינך מחויבת. הרשי לעצמך לנוח. מתנותי יתגלו לך, אהבתי אותך תתממש באור זוהר וגדול ודרכך מכאן ואילך תלווה בהנחייתי. אל תחששי.
את ביתי מאז ימי המקדש במצרים, את ממלכות האור הקדומות, את אהובה.
היי שלום.
…ונזכרתי בכל אחת ואחת ואחד מכם למסע והדמעות גולשות.. ונזכרת בך נורית, נורקה באהבתך אותי.וליבי חולל… ונזכרתי בך רוני בחיוך האוהב וברגעים המשכרים
על ההר בעודינו מפיצות קול. וליבי חולל… ונזכרתי בך פזית אם הידע, בצניעותך המלמדת, במסעינו המשותף והלב דופך… ובך עירית המטפלת החכמה שלווית אותי ברגישות ובידע עצום אל מחוזות ההכלה…וליבי חלל.. ונזכרתי בצחוק האדיר שהצחקת אותי אילנה… יפה ומיוחדת שכמותך. והלב חולל…ואז הופיעה גאיה בהתהלכינו בבקרים לבית הקפה ונזכרתי בסיפורי הקסם שחווית.. והלב חולל… והרגשתי את אנרגיית המארש שלך איילת מופלאה ואת אמירתך הברורה ובכיתי יותר…ואז הופיעה
הרכות שלך דורית ושטף אותי אור ורוד והודתי שנפגשנו. והלב חולל… ונגעתי לרגע
בשרון ונזכרתי בהופעה של אריק איך התחברנו במגע ודמעותיך שטפו.. והלב חולל. .וראיתי את הצבי שבא לשתות מהנחל הזורם ואת משפחתו והרגשתי נוזל…ואותך אהובתי מירב, נשמה עתיקה ויודעת.. המלמדת אותי בבטחה, המוציאה אותי למסע בהר והלב חולל וחולל וחולל…ופגשתי שרית שחשפה אותי לשורשי האנדייניים וחיברה אותי בקיסמה לידע קדום, לגילגול אחר וליבי חולל עוד…ועוד….ואז באה רות ונטעה בי את הביטחון הרב של כל מה שידעתי תמיד על המורשת שלנו כעם ועל אבולוציית המאבק והרגשתי את השלום בתוכי.. והלב חולל.והופיעה עדייה המורה הגדולה… שהביאה את השלווה לנישמתי, שפתאום נגעה בתוכי אהבה פשוטה ורעדתי לתוך רגעי ההתחברות שלי איתה… והלב חולל וחולל….ושוב עלתה נורקה עם מחול גב אל גב….
וידעתי אהבת נשים, אהבת אנשים ופגשתי את האחד. ואז אווה היקרה התערבבה לי יחד עם גילה ושתיהן הגדילו את ליבי בעבודתן העמוקה, בהטמעת האור הגדול במסירות אין קץ וראיתי את הלהבה הסגולה מרצדת והרגשתי תלמידה.. והלב חולל..
ואז אתה הופעת, איתן…. וראיתי בתוכי את שורשיו של העץ הענק שחיבקתי ביער וידעתי את עומקך ורצינותך והתמלאתי אהדה ואהבה לדבקותיך… והלב חולל…ופגשתי את אי סבלנותך למצוא את הידע והתרגשתי שאתה שכן…ובאה אלי ויקטוריה … ובאו אלי פנים של חברי טלוס אחרים שאינני יודעת את שמותיהם והופיעה בברלי של קערות הקריסטל וצלילן נשמע בתוכי ושוב זלגתי…. ונזכרתי בג׳ולי מהמלון ששפתה נתינה ושרות וצחקתי…והכל התערבב בתוכי והודתי למירב שכל כך שמחה להחלטתי לסוע להר שפרץ של שמחה זה הורה לי להזמין כרטיסים… והודתי והודתי והודתי וכולי הודיה….. תודה!
ונבראה טלוס ישראל! ואז לרגע נכנס פרץ של רוח לתוך ביתי וראיתי את חני ואת קבוצת אור למוריה והופיעה בתוכי קשת כחולה ועצמתי את עיניי וראיתי את הגשר.
ואהבתי את כולם ושוב נזלתי….
זה מה שנברא בתוכי וזו אהבתי הגדולה לכם.
הי חברים יקרים
כותבת לכם מכתב אחרי שכתבתי אתמול מכתב אישי קצר למירה…:)
חזרתי לארץ שברירית כמו תינוק שזה עתה נולד ועורו רך רגיש ועדין,אכן גופי הרוחניים שקיבלו חיזוק והטבעת זהב (חותם זהב), וספיר כחול חדש בעין השלישית (בלוטת האצטרובל).
היכולות הרוחניות שלי זכו למתנה נוספת ,ולסגירת מעגל בין אלפי שנים,נגעתי בשורש נשמתי העתיק מעבר חיים הלמוריאני, וחור בנשמתי נסגר. המדריך –מאסטאר אל מוריה מבקר אותי השקם וערב ומחזק אותי בכל מני מצבים…
למי אוכל לכתוב דברים הזויים כאלה אם לא לכם?
"חור – בנשמה" שפינה את מקומו לשלמות, הרמונית ואור חדש.
הנחיתה לא קלה,אבל בעלי לקח יום חופש לבקשתי כדי להיות נוכח איתי והקשיב לי בדרכו המופלאה בלי הרבה מילים מוגבלות ומגבילות וידע אותי דרכו הרוחנית המופלאה.
את רשמי בהר שאסטה אעביר לתלמידי עוד שנים רבות,ובקרוב אתן הרצאה במרכז הלל לקבוצה שתתאסף לשמוע על המסע להר שאסטה בארה"ב.
החוויות כל כך עמוקות שלא אוכל לדבר עליהם עם כל אחד וללא גבול,לכן יצרתי גבולות בתוכי והחלטות לשתף את המבקשים לעומקו של עניין בלבד.
לא היה זה טיול וטיפוס על הר, או שייט באגם,והתבוננות במפלים מרהיבים,אך חלק מהאנשים הסובבים לנו יחשבו שכך היה בוודאי.
ההומור הקוסמי רב,ומאז המסע אני לא מפסיקה לצחוק (עד דמעות, ופיפי במכנסיים) ביחד עם נורית ולחוד.
תפילתי היא שיעזרו לי ולכם לשוב לפעילות הרוחנית וליעוד שלנו עם אור ועומק חדשים,
עם תודעת שירות גבוהה וטהורה,ועם שמחה וצהלה בלב.
חברים וחברות,
חזרנו מהר שאסטה בריאים ומלאי און,מחוברים ומועצמים בכל גופנו ועל כך:הללו יה!.
חזרנו כדי להאיר את החשכה פה,ובאזורים נוספים ולעזור במעבר לעצמנו ולאחרים.
אוהבת אתכם ומודה לכם על התמיכה ,והאהבה …
ואשמח לפגוש את מי שמעוניין להעמיק את צמיחתו ולהתעלות למימד ה5 ביחד או לחוד!
באהבה
עדייה שפירא
נשים יפות ומוארות שלום לכולכן ןלכל אחת בנפרד וגם לך האיש היקר המואר והמרגש נחתתי לפני כשעתיים בארצנו כשחיוך מרוח לי על הפנים ואינו יורד כבר ימים מרגע שגמלה בי ההחלטה המבורכת להקשיב לקריאה ולהגיע להר, הלילה האחרון בו ביליתי על פסגתלו של ההר היה הלילה בו הבנתי שזכות יוצאת דופן נפלה בחלקי היא לא מובנת מאילו ועליה להיות נכס בו נשתמש כולנו על מנת להפיץ לעורר ולהאיר את הסובב לנו אני נמצאת במקום שבו המילים אינן מסוגלות להביע את מה שאני חשה והכל מצוי בצבעים וובצלילים שגורמים לנפשי גבוהה,קראתי את שכתבה מירה יפת הנפש והתואר וחשתי שאני מובלת בכל מילה אל מקומות מופלאים ואל מסרים שכבר נמצאים ועוד בוא יבואו, הבנת האדמה והסודות הטמונים בה מצריכים את הבנת החידות שבתוכנו .ביחוד באותם החלקים אשר חבויים בשורשי העצמי התת מודע שלנו ,ניתן להסתיר חפצים רבי ערך וחשיבות באדמת הארץ ,כמו גם עמוק בשכבות של אנרגיה בתוך ישותנו , עלינו להרגיש את האדמה ושהיא ביתינו ולהפוך אותה למקום יותר טוב,יש להכיר בכך שיש לנו בתור ישות ביולוגית כוונות רגשות וידיעה אינטואיטיבית אשר מחברת אותנו אל האדמה הביולוגיה שלנו שולחת שורשים השומרים אותנו למי שאנחנו וככל שאנו למדים ונלמד להתכוונן לאדמה וזה מה שקרה לי ולנו נחוש שהשינויים מתבהרים ומתרחשים האדמה מספקת לנו הזדמנות להרחיב את הידע על השורשים שלנו ולהתחבר לעצם מהות החיים.אנחנו הצטרפנו ואולי נחשוב צורפנו אל אדוני המשחק אלה שתזמרו את שובה של חירות האדמה ואת הזרעתן של תרבויות שהתעוררו לחיים והופעלו ועכשו ,אנו זכינו לחיות באחד המקומות והזמנים המסעירים ביותר בקיום.רבים תומכים בנו וחפצים להתמזג איתנו לפעול דרכינו ולהגיש לנו סיוע לבצע משימה זאת, כל שאנו זקוקים לו הוא לבטוח בעצמנו ולתכנן את המציאות שלנו בהתאם לפקחותנו הטבעית תוך התכוונות למה שאנחנו כבני אדם רוצים להגשים כל מה שהתכוונו ליצור בתור החתימה שלנו ליצור בתורת החתימה שלנו יהיה ויעשה. הבה נחלום בגדול
לכל הקבוצה המיוחדת שעוצמתה היא גדולה מסך מרכיביה תודה גדולה בברכת ידע ויצירתיות כלאמר אור ואהבה
אילנה
הי לקבוצת אווטר המדהימה
אני יושבת פה על הספה של חברה טובה בלוס אנגלס וקוראת את המכתבים שלכם וכולי מתרגשת מהמנגינות ותדרי הלב שאני חווה דרך המילים שלכם.
אילנה בת זוגתי חזרה הביתה אתמול, יצא לנו להשאר בהר עוד יומים אחריכם ואחכ עוד יום בצפון קליפורניה ואז המשכתי לבדי תהליך הפרידה מאנרגית ההר נעשה בשלבים בשבילי לא ישר חזרה לארץ, נחיתה רכה מה שנקרא, כי אני נמצאת בסביבה רכה אך יחד עם זאת היום יותר מתמיד אני מתחילה לעכל כמה היינו מוקפים בהם, וכל יום שעובר אני מעכלת שהם אמיתים קוראת את התקשורים שקיבלתי בהר ומודה לעצמי שרשמתי אותם במחברת הוכחה לזה שזה אכן קרה לי במציאות זה לא היה חלום אכן נפגשתי עם בני האור והם באו בהמוניהם. עכשיו אני מבינה את זה .
פתאום אני יושבת על הספה בלוס אנגלס ומתחילה להבין שנפגשתי עם אדמה הכהן עם לידי נאדה עם סאנט גירמין עם ששת המלאכים רפאל מיכאל נוריאל אוריאל גבריאל, צדקיאל, עם שבט אינדיאנים, עם ההוביטים ועם הדרקון הכחול ופתאום אני אומרת לעצמי וואו ואת קיטרת שאת לא רואה אותם כול אחד בא והציג את עצמו בפניך בדרכו שלו הקסומה ופתח לך את התודעה זה אמיתי כמה קשה לעכל אבל עכשיו שאני קוראת את המילים שלכם אני מבינה עוד יותר כמה זה היה אמיתי.
כול כך מבינה את מה שאירית כתבה שהיא מרגישה בין המימדים בדיוק אמרתי את זה לחברה שלי אתמול
וכל מה שאני מרגישה זה תודה תודה על הזכות לחוות תודה על המפגש עם ארגון טלוס תודה על הקבוצה המדהימה שעשיתי איתה את הדרך ושכל אחת נתנה לי משהו לדרך תודה לאיתן אל למוריה שלנו ששומר על איזון בנוכחות הגברית המדהימה שלו תודה לפזית על המידעים העוצמתים שאת מעבירה לנו והכלים שהענקת לנו חושבת על החומרים שאת מעבירה הרבה נושמת אותם ומבקשת עוד…
תודה לאילת על התקשורים וכול הארגון של המסע את אמיצה ונהנתי להרגיש את האומץ שלך ותודה לדורית המדהימה על כל הרכות שלך והטיולים המקסימים שאת לוקחת אותנו בטלוס
ותודה לכל אחת ואחת מכן שקיבלתי את הזכות להרגיש אותה לחוות אותה לטעום ממנה
אני עדין פה בלוס אנגלס וכנראה לא אגיע למפגש ב24 אבל אני שולחת לכם את אהבתי הגדולה ומחכה למפגש קבוצת אווטר שאני מודה על הזכות להיות חלק ממנה
חיבוק גדול לכולכם והמשך נחיתה רכה במימד השלישי
שרון
הנה גם אני יושבת לכתוב לכם כמה מלים.
הרגשות שאני חשה מאז החזרה הם פשוטים מאד. אני פשוט מרגישה שמחה – שמחה לראות אנשים, חיות, טבע, וכל דבר שנמצא פה.
המעבר משאסטה לסן פרנסיסקו היה חד מאד- מעבר לתוך עיר צפופה, רועשת, עם קצב מהיר מאד- אבל אני דוקא הרגשתי את השמחה, פשוט לחוות, לראות, להסתכל על אנשים… לחיות…
פתאום הרגשות התחדדו, הידיעה שאני חיה, קשה לתאר במלים אבל התחושה עצמתית ביותר- ההתלהבות, ההנאה מדברים קטנים- הכל חד יותר. הרגשה של זכות, של מתנה. הרגשה ברורה של הצורך לחיות, להיות בין האנשים, להרגיש אותם, להתבוננן, לכבד הכל ואת כולם.
הרגשה של חמלה מועצמת, של ראייה ברורה ועמוקה, של יכולת גדולה יותר להכיל את כל מה שמסביב.
רק עכשיו הכל מתחיל להתבהר, כל המתנות שקיבלנו בהר ואחד מן השני, והשמחה גואה בלב…
באהבה לכולכן/כם
שרית
