***פרק 3
לאחר בניית עיר הקריסטל , ידעתי וראיתי את הירידה התודעתית של החיים מעל פני האדמה . ראיתי מה קרה ללבבות שנסגרו , ראיתי את יצר ההשרדות שאחז בבני האנוש.
הופתעתי לראות כיצד הם ניתקו עצמם מהאלוהות בשל הכאב שחשו בליבם .
שוב ושוב הילכו במעגל אין סופים , עוד צורת חיים ועוד צורת חיים , הלמידה הייתה ארוכה מאוד.
בטלוס התחלנו לבנות את מרכז העיר , התחלנו ממיקוד להבות הקדושות , ממקדשי האור ברחבי כל העיר.
העלנו את התדר ממעמקי העיר אל תודעת אור נקייה וזקה.
היו אלו זקני למוריה שהביאו את הידע והתפילות , השפה שלהם היתה שפת הבית מכוכב מו , גם אני ידעתי אותה ולעיתים הצטרפתי אך לרוב פעתי בתהליך הבריאה המקודשת , עוד מבנים לתושבי העיר, עוד רבדי מזון ייחודי שיוכל להזין את התודעה הגבוהה.
עוד מקדשי היטהרות וביתים שיוכלו להכיל את הנשמות הטהורות , אלו אשר בחרו להתמסר במלאות ולשמור על התדר העדין של האהבה הקוסמית .
הלהבה במקדש היתה קטנה , היא הנאה בתוכה את כל הזכרונות , היא נשאה בתוכה את כל האהבה אשר עימה הזנו את לבבות למוריה .
היא נשאה בתוכה את אהבת הלהבות התאומות ואת ניצוץ האור שמחבר את הנשמות העתיקות זו לזו .
רכות האהבה היא היתה הכל , היא הייתה עולם ומלואו , היא הייתה האלוהות והבית , בית נשמות למוריה.
היא נשמרה בקפידה בהיכל האהבה הקוסמית , בשל חשיבותה היו מספר מאסטרים נעלים אשר התחייבו לשמור עליה ולהגן , וכן נבחרו מספר לוחמי האור על מנת שיגנו עליה.
אני אחת מאותם הלוחמים התחייבנו לשמור , לא רק עליה אלה על עוד שנותרו .
שקמנו את אשר נשאנו מלמוריה , והאמנו , האמנו בחדש , האמנו וראינו את האור ואת הלב הפועם , הרגשנו מכוכב הבית את התמיכה בכל שעשינו , ואט אט בראנו את העיר הקסומה המוכרת לכם כטלוס.
בשנה הראשונה , היה זה הכהן הגדול אדמה אשר זרע את זרע עץ החיים , אותו חברנו אל תודעת כל עולם החי הסובב סביב הפלנטה , העץ צמח מתוך האהבה האלוהית שזרמה אליו הן מלב מקדש הלב של הכוכב הכחול - הפלנטה והן ממקור האור הראשונה , אשר תמך בכל התהליכים .
אכן , השמועה הגיעה לגלקסיות רחוקות רבות , והידעיה כי האור נוכח שימח תרבויות רבות אשר חוו את האפלה .
מאות השנים הראשונות , היו השנים של מעבר גם ברגעים בהם היינו כחלוצים . ראשונים במערכת בניית תשתיות האור במעמקי הפלנטה, היו עוד ערי אור שהחלו לבנות עצמן , אך כולם ידעו כי טלוס הינה ייחודית .
הלב הפועם האיר והאיר ממקדש האהבה הקוסמית , ריפה והעניק לכל החי את יכולת תודעת השפע והחמלה האהבה והבריאה הטהורה - וכך טלוס צמחה.
בין הקריסטלים והפרחים שהאירו , היה לטלוס סוד לבריאה המדויקת , היה בטלוס יכולת להניע את התודעה בקלות ורכות , כהני למוריה שנותרו שנינו יום וליל את קידוד האור להנעת מסת האור התואמת את למוריה , נבנו מקדשים ויערות , נבראו בתים ואגמי קריסטל , נבנו חדרי למידה ונבראו מחילות המקשרות בין ערי האור ברשת הקסומה אגרתא.
כך חיו בני כדור הארץ החלול .
בתודעת האור הנשגב, בשירת למוריה הנוכחית
לה היה תפקיד מרכזי לנסיכה שלנו , היא וכל זקני למוריה , הם שרו ובכו , שרו וניקו את כל התדר אשר לא הכיל אור טהור וזך.
הם היו כפילטר שמנקה את רמת רטט אשר לא הייתה מדוייקת .
כך שמרו הם על טוהר טלוס, והקפידו מי יהיו אלו אשר יאכלסו או ייכנסו אל העיר.
העיר הייתה סגורה מכל מגע עם פני חוץ הפלנטה . לא היה יוצא ולא היה נכנס .
היו אלו רגעים רבים , שנים רבות אשר לא היתה כל נוכחות מעל העיר , המיקום היה ריק מתושבים של בני האנוש , היו אלו רק שומרי ההר שידעו על ההר הקדוש
אלו היו בני שבט ייחודי שנשאו את ידע האדמה , הם ידעו כי ההר חלול ויש תחתיו חיים .
והם שמרו .
~~~~~~~~~
הנסיכה מטלוס
היא היתה זו אשר הוברחה היא אל העיר , היא נשאה בתוכה כאב כה רב עד אשר לא יכלה להיות אחת עם תושבי טלוס , זקני העיר שיכנו אותה במערה, שם היא רט רט למדה לרפא את ליבה.
היו איתה אלו אשר אוהבים , היו איתה אלו אשר מרפאים , היו איתה בעלי החיים וגם הילדים . אך ליבה כאב כה כאב .
היא חשה את החשיכה נוגעת בנשמות , היא ראתה את סוהר הגזרות , היא הרגישה את כאב אלו שנלקחו וקריסת הכוכבים, היא ראתה את כוח השליטה והחופש הנמוג. היא כאבה את העולם האנושי שיתהווה ויקום .
את המוות וההרג, המלחמה והשנאה .
היא כאבה וכאבה , ואורה דעך ודעך.
בבוקר ההוא , אני ידעתי , בליבי , כי אן עוד זמן לנסיכה .
קמתי וראיתי אותו את אבי , יושב עיניו התכולות בוראות את מציאות ההווה לילדים החדשים .
הרגשתי אותה ולבשתי את שריון האור ובליבי פרח לב האור
עליתי על הדרקון ועלינו גבוהה אל מעבר לשמש הגדולה ויצאנו מפתח ההר אל האור המסנוור השמיים התכולים .
עפתי כה גבוהה ידעתי בליבי כי ביום זה הבחירה תעשה ואין זמן להתמהמה שוב , מתבונן אני ראיתי את קרבות השבטים , מתבונן רואה את אובדן הנשמות שוב הכאב האנושי .
אל השמש עפנו , עוד ועוד עד אשר הרגשתי אותה חודשת מפלחת אותי ל12 היבטים , כל היבט היה תקופה שונה בזמן הארצי , בגוף אחד ראיתי את לוחמי האור שאני .
לכל לוחם האות האישי שלו , המשימה והתשוקה , ואת כולם מאחד הידיעה כי אני אחד איתם .ראיתי אז את ימי העידן הזהב , את זה שאחריו הכל נשכח .
ראיתי את אותה ילדה אישה שבוחרת לצעוד בנתיב האמונה , הודפת היא את חצי הרעל מעל גפה וממשיכה לבנות את בית למוריה לאותם הנשמות העירות ונמשכות .
ראיתי אותי איתה , בהגשמה מלאה וידעתי כי יגיעה הרגע בה היא תצטרך תמיכה
הדרקון חזר ולקח אותי אל מערת הנסיכה והיא שם שרה את שירתה והפרחים פורחים וליבה כואב ,
עומד אני מולה ,ולוחש לה את מילות האור המעצמות ומזכירות לה את השליחות , , לוחש לה כי אני איתה לעולמי האור הגדול , ניגש ועומד ומאיר ממעמקי יהלום האור בלב אל יהלומה , ועניה הסגולות מביטות בי עמוק .
אני רואה אל מעבר את שהיא , וליבי פועם ונזכר בימים ההם בהם לחמה גם היא , גלים גלים של פרח אור החיים , היא נושמת ומתמלאת , נושמת וצומחת עם האור האחד.
אני איתך אני איתך אני איתך . את שוב אינך לבדך.
היא מביטה ורואה את השריון והדרקון . היא רואה את שראיתי מתוך עיני .
היא יודעת כי עליה להיות אחת עם צוות האור בשליחות הכוכב הבית mu.
היא קמה ואוחזת בידי , והאור זורם בין כפות הידיים בוער ומאיר ויחד יוצרים את מטה האור אשר מעניק יכולת הפעלה והעברה של כל פיסת מידע החוצה .
היא יודעת את הלוחם , היא זוכרת אותו מילדותה , היא יודעת מדוע הוא זה שהגיעה. ומדוע עליה לקום לצידו , היא התחייבה לו אז שהיו בלמוריה בשבילי הזהב כאשר צעדו יחדיו , וראו ושחקו עם חלקיקי האורות .
ליבה חיכה לו , ליבה ידע, זהו הזמן שעליה לצאת מהמערה.
כך יד ביד הם יצאו , למיפגש עם הכהן הגדול אדמה.
לפרקים הראשונים מהספר החדש ״הנסיכה מטלוס״ היכנסו
פרק א: לכאן
פרק ב: לכאן
פרק ג:לכאן
Comments