איילת סגל

הר השאסטה שינה את חיי. ידעתי זאת שנה לפני כן כאשר סגרתי את הספר "מסרים מטלוס".

​

חודשיים לפני יום הולדתי ה-35, קיבלתי מתנה  – כרטיס טיסה לארה"ב, לחתונה של חברים. לי היה ברור כי הנסיעה לחתונה היא כיסוי למהות האמתית של הנסיעה – ביקור בהר השאסטה. עמוק בלבי ידעתי כי אני עומדת לחוות על ההר את החוויה של חיי.

יום לפני יום הולדתי הגעתי לעיר שאסטה שבצפון קליפורניה. כשהגעתי לעיר, פגשתי ארבעה מלאכים בדמות אדם שקיבלו את פניי ביום הראשון. המלאכים היו נציגי "טלוס ארה"ב" שפגשו אותי, נציגת "טלוס למוריה", ארגון שעדיין היה בהתהוות באותו זמן.
המלאכים ידעו להעניק לי תחושה של נוחות, של רוגע ושל רוב אהבה.

לאחר פינוק במסעדה מקסימה, עשינו מדיטציה ראשונה. המדיטציה נערכה בביתה של ויקטוריה לי , המובילה את ההוצאה לאור בשם "אורליה ליאיז גו'נס" ומי שהמשיכה את דרכה של , אורליה לואיז גו'נס, מחברת את שלושת הספרים הראשונים המספרים את סיפורה של עיר האור טלוס.
למדיטציה זאת הגיעה רוחו של המאסטר סן ג'רמיין ; במהלך המדיטציה, נכנסנו, כל הנוכחים, דרך המרכבה ללוע ההר. פנינו והלכנו אחרי מדריך שהוביל אותנו לברֵכת מים בנחל קסום שבטבע. לאחר מכן נכנסנו לתוך מערת קריסטלים. המשכנו ללכת אחרי המדריך, והוא הוביל אותנו למעלית שבה ירדנו למעמקי האדמה. שם חיכו לנו שישה כסאות. לכיסא השישי הגיע סן ג'רמיין, והוא אשר העביר לנו מסר. המסר שלו היה שעלינו להמשיך בעבודה הנהדרת שאנו עושים למען האנושות, הטבע וכדור הארץ…. נאמר לנו שתושבי העיר טלוס פועלים למען הארת העולם ולמען העלאת רמת המודעות, וכי עלינו להמשיך את העשייה שלנו, את עבודת האור.
מסר חם ולבבי , אני זוכרת איך בזמן התקשור החתול של אורליה הגיע אלינו והחל לשוחח עם המאסטר…
ביום שני בבוקר, יום הולדתי ה-35, נפגשנו שוב כדי לבצע טקס התעלות של הבעת כוונות רוחנית. הטקס היה חזק מאוד, וריגש אותי עד דמעות .
בחדר עמד כיסא עטוף בד זהוב, על השולחן היו תמונות של הכוהן הגדול אדמה, של המאסטר סן ג'רמיין ושל המאסטר סרפיס ביי, וכן תמונה של אורליה.

ויקטוריה פתחה את הטקס בתפילה והזמינה את המאסטרים, וכל אחד מהנוכחים התיישב בתורו על הכיסא והביע כוונות. כשהגיע תורי, ויקטוריה הניעה את ראשה. כשהתיישבתי בכיסא, התחלתי להרגיש את גופי מתחמם ואת לבי מתרחב.
הצהרתי על כוונותיי לפעול למען האנושות, להאיר את ההתעוררות האנושית ולתת מחיי למען המטרה. את הבעת הכוונות אמרתי בעברית, ובסוף אף אמרתי תפילה מסוימת שאיני יודעת כיצד ומאיפה ידעתי אותה, כיוון שחונכתי בחינוך חילוני מוחלט.
יצאתי מהטקס נרגשת מאוד, עדיין לא מעקלת בתוכי את כל ההתרחבות שהתרחשה בזמן כה קצר
אני זוכרת כי החברים מטלוס ארה"ב, האיצו בי כל הזמן למהר כי עלי להגיע להר ולעבור שם משהו חשוב..הרגשתי כי הם יודעים משהו שאני אינני יודעת …
מיד לאחר מכן נלקחתי לחנות המוכרת ציוד מחנאי, ושם קניתי ציוד לטיפוס על הר מושלג. לאחר מכן נסענו לכיוון ההר.
ההתרגשות הלכה וגברה, ואני לא ידעתי מה אחווה אך הרגשתי בטוחה, בטוחה , הרגשתי כי אני עומדת לחוות את יום ההולדת הכי נפלא שהיה לי אי פעם ..
עלינו ועלינו במעלה ההר, בצידי הכביש שלג רב, בגובה של כ–5 מטרים. החברים שהיו אתי סיפרו שעד אתמול ירד שלג ללא הפסקה, והרגשתי שהשלג ממש הפסיק לרדת לכבודי. השמש יצאה וחייכה השמיים היו בהירים , ללא שום ענן.
נפרדתי מהחברים וטיפסתי על ההר. כשלרגלי נעלי הליכה מיוחדות ומקלות תומכים , עליתי עוד ועוד וזמרתי לי שירים , הגעתי לפלטפורמה ישרה ותהיתי להיכן עליי לפנות.
הבחנתי בעלייה נוספת, לאזור גבוה יותר, וכשאני נעולה בנעלי הטיפוס, התחלתי לצעוד לכיוון, כשאני ממשיכה לזמר שיר עליז שהמצאתי על היום המופלא הזה.
השמש זרחה; טיפסתי וטיפסתי, וכשהגעתי התיישבתי מול לוע ההר כשמולי עץ אורן עצום בגודלו. לאחר שהסדרתי את הדופק המואץ מהטיפוס, גופי נרגע.
החיבור היה מיידי; הרטטים בגופי עלו במהירות. אז הגיע אורליו הדרקון ונשא אותי על כנפיו. תחילה חששתי, אך מהר מאוד הרגשתי את תחושת החופש בתעופה המהירה.
עפנו למעלה, מעל לעצים ומעל להר, הקפנו את ההר פעמים אחדות, וכמה פעמים נכנסנו ההר ויצאנו ממנו. חיוך ענק התפשט על פניי.
אורליו לקח אותי לתוך ההר והכניס אותי לחדר נוצץ בקריסטלים, ושם נפרדנו, אך לא לפני שהוא שלח ללבי קרן אהבה ורודה. הרגשתי חופשייה , רגוע מאושרת
צ'קרת הלב שלי נפתחה לגמרי, ודמעות זלגו מעיניי. האהבה של המימד החמישי החלה לחדור ללבי. אז הופיע אדמה במלוא הדרו. הוא נעמד מולי בעיניים נוצצות ואמר: "אנחנו שמחים על העבודה הנפלאה שעשית בזמן כה קצר".
הוא אמר לי לשבת על כיסא נוצץ עשוי מקריסטל, ואני נכנסתי לטראנס עד שנשמתי כמעט הופסקה. רק חוט זעיר החזיק אותי; אנרגיה עצומה נכנסה לתוכי מצ'קרת הכתר, וכל גופי רעד. הרגשתי אורגזמה בכל הגוף; כל התאים שבגופי נפתחו; האנרגיה המשיכה לזרום למשך מספר רגעים. אין בפי מילים לספר ולתאר את עצמת ההרגשה.
"את תעבירי אנרגיה זאת לכלל העולם, לילדים, לנשים, לטבע, לאנושות; זה תפקידך, נולדת מחדש. חייך השתנו, זאת בחירתך", הוא אמר.
קיבלתי מסר להמשיך לעסוק בחינוך על מנת לעזור לילדי הקריסטל ולילדי האינדיגו, ובמקביל לבנות את המרכז.
כשהאנרגיה הפסיקה לזרום, הבזיק אור בהיר ולבן. הרגשתי אהבה ושקט. התחלתי לבכות בתחושת שחרור, וחשתי הודיה עצומה לאדמה, לאורליו, לאלוהים, ומחויבות לעסוק בהפצת האור בחיי הפיזיים על כדור הארץ.
הדבר הראשון שעשיתי לאחר שפתחתי את עיניי היה לכתוב את החוויה, ואני מודה כל כך לויקטוריה שחזרה ואמרה לי לקחת עט ודף ולכתוב. ומאז אותו היום, אני מרגישה בעצמותיי את הרצון להפיץ את רטטי האהבה והאור שחוויתי על ההר, וממשיכה לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם אדמה ועם המאסטרים אשר צעד אחר צעד מובילים לצמיחת "טלוס ישראל".

עם החזרה ארצה, התחלתי למלא את השליחות לה התחייבתי כשהייתי על ההר.
כשהגעתי, נחתתי למציאות של המימד השלישי – מציאות של עבודה, של משפחה וחברים.
הנחיתה לא הייתה קלה, ומספר חודשים עוד ריחפתי כשאני נהנית מהאנרגיות שהיו בשאסטה.
אדמה לא נתן לי מנוח, וכאחוזת תזזית התחלתי בתהליך הארגון של "טלוס ישראל".
אני יחד עם חברים נוספים שליוו את תהליך צמיחת "טלוס ישראל", פעלנו יחד במשותף ובחריצות בהנחיה צמודה ובליווי של אדמה .
עליי לציין כי לאורך כל הדרך כל התחזיות שקיבלתי התממשו, ואתן לכך דוגמה מופלאה: על ההר סיפרו לי כי אני צפויה ללדת בת (היו לי אז שלושה בנים), ואכן מהר מאוד נכנסתי להיריון רביעי, וכפי שנאמר לי על ההר, זכיתי בבת – הוכחה לקיום ולהתממשות דבריו של הכוהן הגדול אדמה.

המסע לטלוס עובר בדרך של אמונה מוחלטת, בדרך שבה החיבור ללב המקודש הוא הכרחי, דרך שמתמודדים בה עם שיעורים מאתגרים. היום אני מודעת לעד כמה צמחתי דרך אותם שיעורים במהלך מסע הרוח האישי, לצד המסע שלי כחלק מטלוס ישראל.
באחד מהימים ההם הרגשתי דחף לנסוע לים.

כפי שכתבתי אז על דף מהמחברת:
"אני יושבת מול הים שמרגיע ומנתק אותי מהבלבול שבין מציאות לדמיון, בין המימד השלישי שהוא המימד הממשי, למימד החמישי שנמצא בדמיוני"
.
חיי אכן השתנו; נשמתי נפתחה לסודות היקום, לעידן החדש, להתעוררות פנימית. אין מילים שיוכלו לתאר את גודל החוויה העילאית שחוויתי, שזורמת בתוכי וגורמת לי לחוש געגועים אין קץ לבית, למקום בו הכול התחיל עוד לפני שבחרתי להיות אמיצה ולהיכנס לגלגולי הבחירה החופשית.
למוריה – יבשת קסומה, גן עדן של אמת, של שמחה ושל כל כך הרבה אהבה; עכשיו יש רק רמזים, ניצוצות של אור שמנסים להיכנס לזיכרון האנושי החסום; חסום מבחירה.
הקושי להמשיך ולשחק הוא עצום, והבריחה לדמיון לא תמיד עוזרת, אבל הקסם קיים, וגם הטעם, ולכן "השחקנית הדגולה" ממשיכה את סצנות החיים.
אני רואה בזה שליחות. כיצד שליח מאיר את המאמינים? עם הרבה רצון ועם כריזמה; אך הבחירה בידיהם – הרצון החופשי.
שם על ההר, כשהכול היה פתוח, רגוע, שליו ואוהב, היה ברור לי שוב, לשבריר שנייה, לשם מה חזרתי. נלקחתי למסע לטלוס, מסע בזמן. מסע בו הכרתי את משפחתי וחברתי להווייתי הנוכחת בעיר האור טלוס. זאת הייתה כשלעצמה חוויה עצמתית. קרן אור חזקה האירה אותי, ופגשתי את דמותו האצילה והחזקה של אדמה.
אדמה הציג את עצמו כאבי. דמות יפה ומקבלת.
אני מוקפת באהבת מכולם ויודעת כי הם לצדי, עוזרים, תומכים, מתקשרים.
היום אני בוחרת שוב לחיות את חיי כאיילת, אם לילדיי ובת זוג לבעלי, בגן העדן בו אני חיה, ובוחרת להעניק לאנושות אהבה ללא תנאי ולתרום להעלאת התודעה האנושית.

​

​

​

​